עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מ"המלאכית הלוחמת" בישרא הגעתי לפה.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

המועדון הראשון
31/12/2017 19:14
Angela
החיים שלי, חברות
אז בשישי הייתה היציאה הראשונה שלי,
באו לאסוף אותי ואת יאחתי מהבית שלי.
לקחתי את התיק, והכנסתי לתוכו את השפתון בורדו ומשקפיי החנאג'ית שלי.
2 גברים מחכים עם רכב בחנייה החיצונית ליד הבניין.
פעם ראשונה שאמא שיחררה אותי מהבית, ומהחדר הבונקרי שלי.
אחרי שני עשורים, ידעתי את פירושו של דאנס בר.
אני מודה שלא הייתי בטוחה אם רציתי בכלל לצאת עם שני הגברים הללו, אך בכל זאת הייתי אופטימית.
הם לא היו יפים, טיפוסים ישראלים רגילים. 
אחד רגיל טיפוסי והשני מסטול ושקט.
התלבטנו כמה זמן לאיזה בר ללכת ובאיזו עיר אך לבסוף החלטנו על הרצליה.
בדרך לכיוון הרכב יאחתי לחשה לי "איזה מכוער הם התלבשו" ושנינו פרצנו בצחוק. כמובן, איך לא.
שנינו היינו לבושות בשחור.
יאחתי לבשה שמלה שחורה קצרה עם מעיל מכופתר ארוך בצבע בז' מעל. סגנון אירופאי.
אני לבשתי טוניקה שחורה חדשה, טייצים של קלווין קליין ומגפיים שחורות ארוכות מהעיר ומעיל עור מעל.
לשנינו פנים מאופרות.
כשהגענו ליעד, לקח כמה זמן עד שהכניסו אותנו אך לבסוף נכנסנו.
לא הייתי מופתעת במיוחד, מועדון רגיל.
אחרי צ'ייסר יחיד וקורונה אחת, התחלנו לרקוד.
יאחתי כמובן רקדה בכל הביטחון העצמי שלה היותה בלונדינית בלו אייז,
ואני עם כל העמדת פנים שלי שזו לא פעם ראשונה שאני רוקדת.
העמדת פנים לא משהו, מסתבר.
"תסתכלי עליי" יאחתי לוחשת לי בזמן שאנחנו רוקדות.
במרכז הבר עצמו, עמדו בחור ובחורה על כיסאות הבר ורקדו את הנשמה.
הבחורה הייתה כל כך אסרטיבית ורקדה בכל אספקט אפשרי שאפשר לבטא.
עם הידיים נוגעות בתקרה, לבושה בגופיית בטן וטייץ שחור.
הערצתי את הביטחון שלה. פעם הייתי נטו מקנאה בבנות כאלו.
אך היום לא. וגם לא שונאת כמו פעם. 
למה להיות צבועה גם כן? הייתי עושה בדיוק אותו דבר.
אחרי כמה צ'ייסרים...או פשוט ביטחון טבעי אם היה לי.
הבחור היה או ידיד שלה או חבר.
אולי ידיד הומו.
הייתי מתה לאחד כזה. ידיד הומו שיודע לרקוד. הכי טוב.
יכול גם ללמד אותך לרקוד בדרך.
חייבת אחד כזה, חשבתי לעצמי.
לאחר שהתיישבנו בספה שבבר,
אחד הגברים "קרא" לי עם האצבע, ניגשתי אליו
והוא שאל אותי "למה את כל כך ביישנית?"
מוש. כאילו שזה מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו.
"לא ביישנית, פשוט משעמם פה"
מתגוננת. פחח. ברור.
"משעמם?"
"קצת"
שחקנית משהו.
זה עוד בא מגבר לא נאה, אז עם גבר נאה בכלל אין סיכוי.
אחרי עוד בירה, הלכנו לשירותים.

"תקשיבי גם כשיש מוזיקה איטית, את רוקדת מהר מידי.
את קופצת יותר מידי. אבל רקדת יפה"

אני יודעת שהיא לא אמרה לי את זה במטרה להעביר ביקורת,
אך בכל זאת לא יכולתי לשלוט בהרגשת ההשפלה שהרגשתי.
רציתי פשוט לעוף משם וכנראה כל כך התייאשתי ועייפתי מהמקום שגם לא הססתי להגיד לה את זה.

"משעמם פה"
"את רוצה ללכת?"
"כן"
"אז נלך"

יאחתי לוחשת משהו לגבר שהסיע אותנו 
"בואי הולכים לגלידה"

לפחות זה. 
גלידריית אנדריי ניחמה מעט את השפלותיי.
מפני שאני עדיין ילדה בפנים אז איך לא.

מצאנו את עצמנו נשאנים על איזה רכב אקראי לבן, 
סיפרתי להם שאני עוברת לארצות הברית, ושחייתי בטקסס, כמובן גם הוא מחמיא לי על המשפחה שבאתי ממנה. ובצדק. מסתבר.
יאחתי יודעת שאין לה מה לומר על שלה, ופניה אומרות לי שזה מציק לה.
באזשהו שלב הבחור החליט להחמיא לי, החמיא לי על התיק והתחנף אליי.
כמובן שיאחתי אמרה שגם לה יש תיק כזה ואמנם זה נכון אך כמובן שהייתי חייבת להפיל אותה משום ש"לקחה" לי את הקרדיט על המחמאה.
ואמרתי איך התיק שלה כבר לא רלוונטי ולקחתי את הצד שלו על משהו שהם "התווכחו" לגביו.
יצאתי ביץ' אמנם מפני שהיא הייתה לצידי לאורך כל הבילוי.
אבל זה לא באמת עניין, אז זה לא משנה. אני מניחה.
מצאנו את עצמנו לאחר מכן צוחקים, משחקים ומבלים.
ולאחר מכן נסענו לתוך הלילה.

ואז כמובן מצאתי את עצמי במיטה לאחר שהורדתי את האיפור בחלב פנים.
בוכה מעט מהאנרגיות של אותו הלילה, ונרדמת.
בלי קשר, יש לי כזה דבר שאני רגישה לאנרגיות מסוימות.
אני אוספת אנרגיות מאנשים ומקומות בקלות, בין אם הם טובים או רעים.
או מן הסתם, קיימים.
וזה לא רע, זה פשוט חלק ממני.
0 תגובות